בת 60 ועדיין שווה "שיגור טילים" :)

Note

כתבה יעל דיין

הבטחתי לעצמי שוב ושוב: את מדברת חיובי הפעם, את מדברת על מה שטוב

העיתונות החופשית תחכה יום אחד, גם חופש הביטוי עוד ימצא הזדמנויות לרוב,
היום חג, אנשים כבר אחרי הסטייק ולפני הקינוח תני להם יום אחד בלי פטיש בראש,
מותר יום אחד בשנה לנוח; אבל מש הו לא מסתדר, אני באמת מצטערת נורא בעצם, אני
כאן כדי לבקש עזרה...

כי אני לפחות, לא מצליחה להבין איך באותה מדינה הנשיא חשוד באונס, שר האוצר
חשוד בגניבה שר המשפטים מרצה עונש בגין לשון שברחה ממקומה, וראש הממשלה מדלג
מחקירה לחקירה ; איך באותה מדינה ממש שראשיה עושים נהדר לביתם אבל אותנו
השאירו לבד, בבית-לאומי מיותם איך במדינה שלרגעים נדמה כאילו כולה תחת אזהרה ,
המשקיעים ממשיכים לשים כסף, והבורסה יוצאת מגידרה , ובתיאטרון צומחות לנו
הבטחות נפלאות כמו איתי טיראן והקולנוע שלנו סוף סוף עושה חיל – מברלין ועד
קאן ותוחלת החיים הממוצעת נושקת לשמונים כן, או-טו-טו כולנו שמעון פרס ,
חברות וחברים;


אז מש הו באמת לא מסתדר משני צידי המשוואה ,
איך ההפקרות חולקת חדר עם ההצלחה ?
איך זה שהשחיתות לא מגרשת מכאן את הפריחה?
האם יכול להיות ששינינו את כללי המשחק וחוקי המשיכה?


יש לזה בטח כל מיני הסברים, ויום אחד מיש הו אולי יכתוב דוקטורט
על מדינה ששמטה את רוב ערכיה, אחד-אחד
ובכל זאת, איזה מנגנון פלאי שומר עליה
מפני שונאיה ואויביה,
אבל בעיקר שומר עליה מפני מנהיגיה.

כי זה ההסבר היחיד, חברים, זה הפיתרון שלי לכתב החידה:
זאת כנראה דוגמה נדירה בהסטוריה, אולי אחת ויחידה,
של אומה שבניה ובנותיה טובים יותר מן העומדים בראשה,
אומה הרבה יותר מוצלחת מאלה שמשחה עליה למלוכה
וזה מאוד מחמיא, כמובן, אבל גם מפחיד זה בטוח ,
תחשבו רגע על חולה שמגלה את זה באמצע הניתוח
ונוכח לדעת ש הו א מבין הרבה יותר מרופאיו
והדימום חזק, והם עומדים ומביטים בחוסר מעש, ו הו א צועק "מה עכשיו ?!"
ו הו א מבין רק שני דברים, בהבזק של שניות
שלהם לא איכפת ממנו, וש הו א רוצה לחיות;

שהם יוציאו אותו למלחמות מיותרות, בדרך כלל יחליטו עליהן תוך דקות
אבל ידאגו למרוח במשך שנים את חקירת הכישלונות;

שהם יגייסו אותו למילואים ויתבעו ממנו להיות חזק שם בעורף
ויסמכו על כך שכל מחדלי הקיץ שלהם כבר יישטפו עד החורף
והם ידליפו ויסתירו ויתמרנו את עצמם לדעת
ויסדרו לעצמם את הג'וב הבא – הם הרי יודעים כמה קצרה קדנציה ממוצעת;
וליתר בטחון הם ימנו מקורבים, כדי להבטיח חגורת שומן סביבם כמין איזור מפורז
אם צריך יפתחו חשבון בקפריסין, אם אין ברירה גם יטו מכרז ;
ואחרי הערעור השמיני והראיון החושפני הם אומרים "אין דבר, אל הכלא בגאון
נצעדה"
אבל לפני כן, רק עוד מש הו קטן אדוני השופט, אתה חייב לפגוש את דודה עדה...
והניתוח הזה הולך מדחי אל דחי, אבל החולה עוד חי והדופק נהדר
כי הוא כאמור, הרבה יותר חכם מן הרופא עם החלוק המ הו דר;
ולי עצמי ברור לגמרי שעוד רגע החולה קם ממיטתו
ומסביר לצוות מאין לפתוח, ואיפה לחתוך, ומה בדיוק לעשות איתו;

לי גם ברור שאין ברירה, כן זה הזמן לקחת את החוק לידיים
במובן הכי דמוקרטי והכי נעלה, של אומה שמושכת עצמה בשרוכי הנעליים
ומוצאת את קולה הקולקטיבי, אבל הברור והחד
ושולחת את נבחריה שכשלו הביתה, אחד-אחד

עד שילמדו לעשות קולנוע כמו יוסף סידר והיי טק כמו ניר ברקת
או כמו גיל שוויד או כמו החברים מאיי.סי. קיו.
אתם יודעים מה? גם מניסים ניסימוב הם יכולים ללמוד מש הו;

ועד שיידעו את ניקיון הדעת של דויד גרוסמן ואת גבורת הלוחמים שחזרו מלבנון
עד שיתייחסו למדינה כמו שדוביק לאוטמן מתייחס לכל תחתון ;
עד אז הם יכולים לעלות ליציע ולצפות בכל מה שיפה כאן בלעדיהם
כל מה שהפך לקלישאות בנאומים שלהם עצמם;
כן, יש לנו ארץ נהדרת, ומנהיגים קצת פחות
וכידוע אין לנו ארץ אחרת, אבל מנהיגים אפשר לשנות

ולקבל אותם שפויים ואחראים ונקיי כפיים
מנהיגים עם השראה וחזון, שיכולים לראות רחוק, לפרוש כנפיים
כאלה שייכנסו לחדר הניתוח בצעד מ הו סס וצנוע מאוד,

כאלה שראויים – באמת ראויים – לאומה הזאת