1.3.08 מרוץ כפר סבא -החויה האישית שלי

6:30 בבוקר השעון מצלצל , היום התחילה עונת המרוצים שלי,
אני קם ומתארגן רוצה להגיע מוקדם , באתר של המרוץ כתבו שרק 1200 הראשונים שיגיעו לקבלת הצ'יפ יקבלו חולצת ברוקס. אני מעדיף לא לקחת סיכון וכבר ב7:30 אחרי ארוחת חטיפי אנרג'י ואיזוטון שהוכן מבעוד מועד יוצא לדרך לכיוון כפר סבא.
יום אפור הרבה עננים , מריח את הגשם של אתמול בלילה , יופי בדיוק תנאי מזג אויר למרוץ , אפילו לא קר ,ברדיו מתנגן מאיר אריאל הכביש ריק לחלוטין חוץ מניידת של משטרת התנועה שהחליטה להזדחל דווקא בנתיב השמאלי על 100 קמ"ש- חוצפן. למרבה הפלא הוא מבחין בי ומפנה את הנתיב –קבל ח"ח.
אחרי 20 דקות אני כבר ברחוב ויצמן מחפש חניה.אני מתארגן הולך לקחת את השקית הפתעות עם הצ'יפ, ומגלה שמלבד חולצה החליטו לפנק אותנו גם בכובע ריצה, שיחקו אותה תמיד משקיעים במרוץ כפר סבא.
חוזר לאוטו ממשיך לשתות ולנשנש, אני מתקשר למלי הבת זוג שלי לריצה היום (זאת שהזכירה לי בכלל שהמרוץ מתקיים) .
-"איפה את ?"
-"בבית"
-"מה?!?"
-"כן לא התעוררתי"
-"מתי את מתכוונת לבוא?"
-מיד אחרי שאני אסיים את החביתה (יופי מישהוא הספיק לנשנש)
-את יודעת שיש מגבלת חולצות ,לא תגיעי לא יישאר.
-אה, טוב תעשה טובה קח את שלי .
- אין בעיה, אני מטפל בזה, צאי לדרך.

כמובן שהייתה בעיה עד שחזרתי לעמדת חלוקה כל החולצות נשים במידה S כבר אזלו גם S גברים (?!?)
טלפון ממלי "הגעתי" , יופי נפגשים.
בכפר סבא זה תמיד תענוג ,הפנינג משפחתי , כרגיל דוכנים והופעות של ילדות בי"ס למחול ארגון למופת.
זה לא פעם ראשונה שלי אז אני כבר מכיר את המסלול, מלי מתעניינת ב"עליות" שיש במהלך המסלול אני מסביר שיש אבל מתונות העלייה היחידה היא רק בסיום (כמו תמיד כל המרוצים פרט לרמת-גן/רעננה מסתיימים בעליה ) מלי קצת חוששת אני מרגיע "יהיה בסדר ... לא מתאבדים במרוץ רצים קצב קבוע ונהנים" .
יאללה אנחנו בקו הזינוק אני מרגיש לחוץ מכל ההמון תמיד יש את הפחד שתיפול וכולם יעלו עלייך אני אומר למלי שאנחנו הולכים מאחור , אופס מלי נעלמה לי בהמון , מסתובב מסתובב מחפש ומחפש אבל לא מוצא, זה לא שמלי נמוכה זה אני שלא מספיק גבוה .
טוב בטח נתראה בהמשך , הזינוק מתעכב 10 דקות , ואז ההזנקה, כרגיל אני אף פעם לא יוצא עם כולם כמו שלמדתי מאבי (אבי תודה) מחכה 2-3 דקות מחכה ש"ענן" האנשים יתרחק ואז אני יוצא, (פסיכולוגית אני כבר אחרון מכאן אני יכול רק להתקדם ולעקוף).
המרוץ החל ודווקא עכשיו השמש החליטה לצאת מבין העננים, אני מרגיש אותה על הגב .
3 ק"מ כבר מאחורי עבר מהר ... גברת נחמדה זורקת לי הערה על החולצה "חולצה יפה יש לך" אני משיב "תודה", אני רץ עם החולצת קבוצת הריצה שקיבלנו בתחילת העונה שעברה .
אנחנו מחליפים מספר מילים ומגלה ששמה סוזי ויש לנו משהוא משותף, גם היא חברה באנדיור .
באיזה שהוא שלב אנחנו נפרדים .
5 ק"מ , זהו חצי מרוץ כבר מאחורי ,אני מעיף מבט בשעון 31 דקות ,סביר אני עומד בקצב שהגדרתי עם סטייה של 15 שניות לק"מ.
6 ק"מ הכול סבבה , אני מתחיל להיות רעב, מאיפה זה בא לי? לא יודע אבל דווקא היום החלטתי שאני רץ בלי מים ובלי ג'ל –בסך הכול 10 ק"מ "גומרים הולכים" אבל הבטן מציקה, אני משתדל לא לחשוב על זה.
מאוחר יותר נדבקת אלי איזו גברת שמעתה מתייחס אליה בשם "הנאחס" , קצב ריצה משוגע פעם מהר פעם איטי ושוב פעם מהר ושוב איטי , מכירים את זה שרץ לידכם מישהו עם קצב לא קבוע , נכון שזה דופק את הקצב שלכם ומרגיז , אני מתמהמה ובסיום הק"מ מגלה שאכן בניסיון שלי להתרחק מהנאחס נוספה לי דקה וחצי לק"מ, נאחס או לא???
יש לי כוח ו-70% כבר מאחורי אני מחליט להגביר קצב ולהשאיר אותה מאחורי , זהו נגמר בהתחלה אני עוד שומע אותה מתנשפת וגונחת מנסה להדביק אותי אבל לא מצליחה. זהו אני כבר לא שומע אותה וממשיך בקצב שלי מנסה להסדיר דופק ונשימה. עוברים את בית הקברות מתקרבים ל8 ק"מ ושוב פעם הנאחס מאחורי ולפני ושוב מאחורי ושוב לפני אני מחליט לעשות מעשה ולנסות לברר איתה אם היא תשושה או לא מכל האינטרוולים האלה, ולהציע לה שתרוץ לידי אבל בקצב אחיד "if u cant bit them join them" בקיצור ההצעה הנדיבה נענית בפרצוף מעוות, לא צריך , אני מתרחק לצד השני של הכביש ומנסה להתרכז בשני קילומטרים האחרונים .
8 ק"מ – מתקרב לצומת אזור התעשייה לפתע מחליט איזה ארס קטן וכנראה בלי שכל באיביזה שחורה לפרוץ את המחסום המשטרתי ולחתוך את הרצים, אף אחד לא נפגע , תאמינו לי בנס, אני עובר את הצומת ושומע את שני קציני המשטרה שבמחסום מדווחים עליו בקשר , יופי שישרפו לך הצילינדרים אדיוט!
אני כבר ברחוב ויצמן בישורת האחרונה של המרוץ מרים עיניים קדימה וכבר מבחין באופק בקו הסיום אפילו שומעים את התופים של הלהקה הברזילאית (2 ק"מ מהסיום!!! ) אבל לא רואים את הברזילאיות .
9 ק"מ- פתאום משום מקום רן מגיח לי מהצד וצועק לי שזה לא צעדה זה "Ten K" ושאם באתי לטייל שאני אפנה את הנתיב לרצים" (סתם בצחוק הכול בראש,אבל אם הוא היה שם באחריות שזה מה שהייתי שומע ). יאללה קילומטר לסיום יש לי כוח אני מחליט להגביר מהירות ולנסות לכפר על השני קילומטר ריצה ליד ה"נאחס" 500 מטר עברו אני מבחין במבוגר שעבר את גיל שישים ורץ בקצב יפה לפני משך כל המרוץ מאט ועובר להליכה אני נצמד עליו ומחזק אותו "...עוד 500 מטר וזה נגמר , אנחנו רצים ביחד" .
הוא מחזיק מעמד עוד 50 מטר ואז השעון שלו מודיע תעבור להליכה או ש"תזדכה על הציוד" , אני ממשיך. 500 האחרונים אני עדיין לא רואה את הברזילאיות (מה קורה פה?!?) אני מחליט להגביר עוד ועוד ועוד את הקצב אני רוצה סוף של רוקי , ה"גראנד פינלה" העלייה בסיום, צעדים קטנים ראש מורם ברכיים באוויר 11...12...13...14 קמ"ש אני עוקף את הנאחס , 50 מטר אחרונים אני שומע שהכרוז מכריז עלי במשפך , ואז אני נזכר בשיחת ערב בניצנה שם רן הסביר לנו איך מסיימים את המרוץ : "מסדרים הופעה מנגבים את החננה מהפנים חיוך גדול וחוצים את הקו בשילוב של סימן המנצחים ,כמובן הכי חשוב לא להביט בשעון , יהיה מספיק זמן אחר כך" –10 מטר אחרונים אני מביט שמאל ימין, יופי אני לבד יש לי תמונה נקייה אני עובר את שער הניצחון הכרוז מכריז "אסף מבור-צה"ל" בזוית עין אני קולט את הברזילאיות מנענעות –היה שווה.
אני מזדכה על הצ'יפ לוקח מדליה ויורד לכיכר יש הופעה של ילדות בנות 6-10 בריקוד לירי היה יפה אפילו יותר יפה מהברזילאיות.
סך הכול היה תענוג. אם אתם שואלים איפה מלי אז היא סיימה כמה דקות לפני לצערי לא יצא לנו לרוץ יחד אבל הבנתי שגם לה הלך טוב.
המרוץ הראשון שפתח לי את העונה מאחורי.היה אחלה ארגון אחלה נתיב ,אפילו מים היו בכל הנקודות והיו 4 כאלו לאורך הדרך .כמובן שיש ביקורת אם מישהו מהמארגנים קורא את זה -אז בפעם הבאה תשימו משהו לנשנש בסיום איזה פרי או פחמימה (אני אוהב פחמימות) ועוד משהו אני לוקח בקבוק מים והבחור בלי לשאול ובלי התרעה מקשקש לי עם מרקר שחור על המספר , עכשיו המספר יכנס לאלבום עם קשקוש חוצפה , אני מבין שהמארגנים רוצים שיהיה מים לכולם אבל ראבק... לקשקש על בן אדם ? תנו בקבוק עם המדליה ותחסכו לנו את הקשקוש , יש אנשים ששומרים את המספר למזכרת.
בדרך חזרה הביתה אני עוצר במק'***** כמיטב המסורת להשלים פחמימות עם ארוחת הצ'יקן סטייק חריף ומגדיל ב1.90 ש"ח (כבר אמרתי שהייתי רעב? )

ולכל חברי הקבוצה שלמרות תחנוני ובקשותי החליטו להישאר בבית אומר – הפסדתם פראיירים ! ! !
נתראה ברעננה