לקראת טריאתלון עמק הירדן נזכרתי במאמר שכתבתי בפעם הראשונה...

הכל החל בחודש ינואר האחרון, החודש שסיכם את עונת 2005 שבה בצעתי 6 מרוצים של 10 ק"מ ולראשונה בחיי 6 טריאתלונים אולימפיים. בלבי גמלה ההחלטה על ביצוע מבחן ריצה מסכם במרתון טבריה(42.2 ק"מ) שיהווה מבחן אמיתי למאמץ ממושך, וכך בבוקרו של ה - 05/01/06 עם ראיון קצר לערוץ 5 מצאתי את עצמי ניצב על קו הזינוק של המרתון הראשון בחיי ובציפייה לסיימו ב- 4 שעות, לאחר 04:09 שעות הסתיים האתגר עם המון עוצמה וסיפוק עצמי.



המרתון היה אמור להיות בעצם סיום האתגר הכי גדול מבחינתי, תחרות למרחק חצי ארוך המקבילה בישראל לתחרות העולמית חצי איש הברזל נראתה בעיניי כמשימה מטורפת לאנשים עם "שריטה קלה".

סיום הבדיקות הרפואיות בהצלחה בתחילת החודש, ניתוח מעמיק של התוצאות ועידוד מפי ד"ר יוני ירום הראו כי אני כשיר לביצוע המשימה במסגרת טריאתלון עמק הירדן ה -16 באליפות ישראל למרחק חצי ארוך.



מיותר לציין את התגובות להם זכיתי עם החלטתי זו מהחברים והמשפחה האוהבת ("אתה כבר לא ילד", "זה לא בריא", "בשביל מה צריך את זה" ועוד...), כמובן שהרצון העז והעקשנות עשו את שלהם וזכיתי לקבל מזוגתי האוהבת והתומכת את מירב ההתחשבות וההקלה.

ואז זה היה חייב לקרות, ביום חמישי (3 ימים לפני התחרות), דלקת בשיניים מתגלה, החום עולה וביקור אצל הרופא מבשר "אתה חייב לקבל כדורים להורדת החום ואנטיביוטיקה למשך 5 ימים". החברים והמשפחה העבירו מסרים ב SMS, בטלפון ובהודעות קוליות "אתה לא נורמאלי אל תעשה את זה עם אנטיביוטיקה", "אולי תפרוש? אנחנו יודעים שאתה מסוגל", ועוד...



העקשנות והרצון עשו את שלהם וכך ביום שבת 13/05/06 בשעה ששותפיי לחדר ישנים ומרבית עם ישראל נם את שנתו קמתי ב 04:00 בבוקר, הכנתי ארוחת בוקר קלה, שתתי את כוס הקפה הראשון שלי לאחר שבוע נטול קפאין וכמובן לקחתי את האנטיביוטיקה.



יצאתי מהמלון בטבריה לכיוון חוף צמח, בנסיעה הדופק עולה וההתרגשות גוברת, הגעתי ב 04:45, החלטתי לסדר את הציוד בשטח ההחלפה. הזינוק לשחייה למרחק של 1.9 ק"מ במי הכנרת הצוננים החל בשעה 05:45, לאחר 37 דקות אני יוצא מהמים, בדרכי לכיוון שטח ההחלפה אני שומע את הכפיים ורואה את המבטים מהחברים בקהל, אבל חסר לי מבט נוסף, נציג מהמשפחה (אגע בנק' זו בהמשך).



אני מגיע לשטח ההחלפה, בודק שלא שכחתי כלום, עולה על האופניים עם יעד ברור שאני חוזר תוך 3 שעות לכל היותר. התחלתי לדווש כשהתכנון הוא לא לעלות דופק מ 155 וממוצע רכיבה של 30 קמ"ש. ואכן לאחר 02:58 שעות שבהם גמעתי 2 ליטר משקה איזוטוני, 1 ליטר מים, 8 ג'לים (המר ג'ל), 6 כדורי BCAA, כדור צמח הגוארנה ו -2 כדורי מלח מצאתי את עצמי שוב בשטח ההחלפה בהרגשה מצוינת עם דופק 150 מוכן לריצה.



ביציאה לריצה החלטתי לוותר על רצועת הבקבוקים האיזוטוניים שהכנתי מראש ולהסתפק במים שיחולקו בתחנות ההזנה, בכדור אחד של צמח הגוארנה, 2 כדורי BCAA בכל 40 דק' ובחטיפי אנרגיה שהיו לי בחליפת הטריאתלון.

בקילומטר הראשון של הריצה נזכרתי ששכחתי את הכדורים ברצועה ואאלץ לרוץ את 21 הקילומטרים עם מים וחטיפים בלבד. החום בשעת הריצה החל להיות מעיק ובחישוב זמנים מהיר ראיתי שאוכל להוריד מהירות עד ל 10 קמ"ש כדי לעמוד ביעד של 6 שעות לסיום. כך בכל תחנת הזנה לקחתי מים לשתייה ומים לשפוך על הגוף ע"מ לצנן אותו מהשמש היוקדת.



ב 2 ק"מ האחרונים הגוף נכנס למצב שיוט, הדופק עלה ל 165 והסיום נראה קרוב מתמיד.

ואז הסיום הגיע לאחר 05:59:31 שעות. החברים כרגיל שם בנקודה מעודדים ומחכים, אבל משהו שונה ומרגש צד את עיני, אחי עם משפחתו (3 תינוקות) ואחותי עם משפחתה ובן דודי החליטו להפתיע אותי והגיעו לאחר 2.5 שעות של נסיעה, חיכו עוד שעה רק כדי לראות את הרגע המרגש של אלפית השנייה - הסיום!!! - האח הגדול הוא חצי איש ברזל!



*כותב המאמר אושרי בן עמי בן 37.נשוי ליעל אב לשירז בת 7.5 ולשמעון בן 10 חודשים.